מגלי ארצות ומסעותיהם
מה מניע אנשים לעזוב את בביתם ולנדוד בעולם בחיפוש אחר מקומות שלא נחקרו עדין ? מניעיהם של מגלי הארצות הם רבים ושונים, למן חיפוש הזהב, אבני חן, ותבלינים יקרי ערך, ועד להרחבת הסחר הבינלאומי; למן הרצון לספח שטחים חדשים למדינתם ועד לשאיפה להפיץ את דתם בקרב שבטים נדחים ( כמעשי המיסיונרים הנוצרים ). יש המונעים על-ידי יצר ההרפתקנות, או יצר הסקרנות המדעית, המבקשת להכיר מקומות ואורחות חיים חדשים, להרחיב אופקים את הידע הגיאוגרפי ולמלא את המפות הקימות.
האדם הקדמון היה נודד לעתים, אך נדודיו הכתיבו רק על-ידי צרכי הקיום שלו, כגון כאשר נעשה האקלים במקום מגוריו קר מדי, והוא נאלץ לעבר לאזורים חמים יותר. רק לאחר המצאת כלי השיט וביות בהמות הבית, היכולות לשמש לרכיבה ולנשיאת משאות, החלו בני האדם לצאת ממקומותיהם ולהרחיב את מושגיהם על העולם שסביבם. גם המצאת המצפן הקנתה להם את האפשרות להפליג בספינות מפרש ומשוטים לאורך החופים ולתור ארצות לא-נודעות.
המצרים
הקדמונים היו בני העם הראשון במערב שיצאו לתור את נהר הנילוס ואת חופי מזרח אפריקה כדי להרחיב את שטחי השליטה והסחר של ממלכתם. כך גילו את אתיופיה (חבש) כ - 3000 לפנה"ס, ובערך בשנת 1500 לפנה"ס הגיעו במסע ברגל רצוף תלאות וסכנות, עד נהר הזמבזי, בשנת 600 לפנה"ס יצאו ספנים פיניקיים, שנשלחו מטעם פרעה נכו, לתור את "הים הגדול". הם יצאו מים-סוף והפליגו מערבה לאורך חופי הים התיכון עד "עמודי הרקולס"(מיצר גיברלטר) שנחשבו אז לקצה העולם. כמאה שנים אחרי מסע זה יצאו בני קרתגו בצי גדול, בפקודו של רב-חובל חנון, להקיף ממערב את יבשת אפריקה. הם שטו לאורך חופה האטלנטי של אפריקה עד מפרץ גיניאה. ציים קטנים של בני קרתגו הגיעו עד לאיי בריטניה, ספרד, וסיציליה, גם הפיניקיים וגם הקרתגנים יצאו למסעותיהם כדי להרחיב את תחומי הסחר של ארצם ויסודו בדרכם תחנות מסחר, שנעשו מאחר יותר לערי נמל גדולות, כדי שבני עמים אחרים לא יוכלו להתחרות בהם,
מסעי היוונים והרומאים
סיפורי מפלצות מלאו חלק נכבד בתיאורים המיתולוגיים של מסעות היונים הקדמונים, המתעדים בין השאר במסעות אודיסיאוס שבכתבי הומורוס יורדי-הים היונים הרחיקו לכת מקדמוניהם הפיניקיים, עברו את מיצרי הבוספורוס והדרדנלים וסירו בחופי ים השיש והים השחור. מסופר על ספן יוני שיצא בספינתו מחוף מסיליה( מרסי של היום) והגיע עד אי מרחק; לפי כל הסימנים היה זה האי איסלנד שבצפון כדור-הארץ. יורד-ים יוני אחר תר את חופי הים הערבי והאוקיינוס ההודי ופתח את דרך המסחר להודו.
גם אלכסנדר הגדול, הכובש הנועז שחי במאה הרביעית לפני הספירה, אפשר לראות בו מגלה ארצות לא נודעות. הוא עבר בדרך היבשה את אסיה הקטנה (טורקיה של היום), מסופוטמיה, פרס והממלכות הגובלות בהודו.
גם הרומאים, בהרחיבם את גבולות האימפריה האדירה שלהם, הגיעו עד סקוטלנד בצפון(שאותה כנו " קלדוניה", "הארץ שבקצה העולם") ועד נהר הדנובה במזרח. יורדי-ים רומאים נועזים הגיעו לחופי הודו וצילון (סרי לנקה של ימינו) ואחרים לסין.
ימי הביניים ותקופת התגליות הגדולות
למן נפילת קיסרות רומא המערבית בשנת 470 לספה"נ ועד למאה החמש-עשרה נשכח רב הידע הגיאוגרפי שנצבר עד אז באירופה בעקבות מסעותיהם של יורדי-הים, אמנם בערך בשנת 1000 לספה"נ גלו יורדי-ים סקנדינביים נועזים, הם הויקינגים, את גרנלנד והגיעו עד ניופאונדלנד שבקנדה של ימינו, אך תגליותיהם לא נועדו ברבים ונשכחו.
בתקופת מסעי הצלב, במאות האחת-עשרה עד השלוש-עשרה, התוודעו בני אירופה לארצות המזרח. מפי הסרצינים (ערבים) הכופרים שמעו על עמים וארצות בצפון- אפריקה ובהודו ולמדו להכיר את התבלינים, אריגי המשי ושאר מוצרי המותרות מן המזרח הרחוק. בסוף המאה השלש-עשרה(1292 - 1271)הגיעו מרקו פולו עד ממלכת המונגולים, סין והודו. הוא שהה שם שנים אחדות וחזר לונציה עירו ובפיו סיפורי נפלאות על עושרן האגדי של המדינות שבהן שהה.
גלוי אמריקה
באותה תקופה, בשנת 1492, יצא כריטופר קולומבוס למסעו מחוף ספרד מערבה. הוא האמין שכך יגלה את " העולם החדש", את יבשת אמריקה. הוא הוריד עגן באי מקבוצת איי בהמה, ובהיותו משכנע שהגיע אל הודו קרא לקבוצה זו " איי הודו המערבית", שם שדבק בהם עד היום, ולתושבי המוקם קרא אינדיאנים( בני הודו, היא אינדיה).
במאות החמש-עשרה והשש-עשרה גלו יורדי-הים הספרדיים ארנן קורטס ופרנסיסקו פיסרו, ה"קונקיסטדורס", את הארצות שבהן חיו בני האינקה באמריקה הדרומית, והאיצטקים באמריקה התיכונה, וכבשו אותן. באותה תקופה התגלו גם אזורים נרחבים בקנדה ובארצות-הברית של ימינו בידי ז'ק קרטיה הצרפתי וג'ובני קבוט הונציני.
הפורטוגלים הם הפליגו בים לראשונה ליבשת אסיה במאה הארבע-עשרה. הם תרו בשיטתיות את חופיה המערביים של אפריקה, ובשנת 1487 הגיעו ברתולימאו דיאז הפורטגלי לראשונה לקצה הדרומי של יבשת אפריקה, אל "כף הסערות"(הנקרא כיום " כף התקוה הטובה", בדרום אפריקה של ימינו.
מסעות סביב העולם
לאחר כאחת-עשרה שנים יצא הפורטוגלי וסקו דה גמה בעקבותיו של ברתולימאו דיז הפליגה עד לקצה הדרומי של אפריקה והמשיך לשוט כלפי צפון סביב חופיה המזרחיים של אפריקה עד שהגיעו להודו בדרך הים, לאחר מסעו זה השתלטו הפורטוגלים על נתיבי הסחר בדרום- מזרח אסיה עד לאי סלבס שבאינדונזיה ודחקו משם את הצי הסוחר של הערבים.
הפורטוגלי הנועז פרדיננד מגלן הוא שהגיע לראשונה להודו בדרך הים בהפליגו מספרד מערבה. מסעו החל ב - 1519 והסתים ב - 1522. תחלה הגיע מגלן לחופה המזרחי של ברזיל של ימינו, משם הדרים ועבר אל האוקיינוס השקט במייצר מגלן, שנקרא על שמו. אחר כך פנה בכוון צפון-מערב, הגיע עד איי הפיליפינים, ושם נרצח. אחת מספינותיו המשיכה בדרכה. הקיפה את אפריקה ושבה לאירופה. היה זה המסע הימי הראשון סביב העולם.
חקר אמריקה, אוסטרליה ואיי האוקיינוס השקט
בסוף המאה השבע-עשרה הפליגו חוקרים צרפתים. ביניהם לה סל, על פני הנהר הגדול מיסיסיפי עד לשפכו במפרץ מקסיקו של ימינו. בעקבותיהם באו ציידי פרות ומחפשי זהב וגלו חבלי ארץ נוספים כגון הרי הרוקי. כך הלכו והתמעטו " הכתמים הלבנים" במפות יבשת אמריקה. עוד במאה השבע-עשרה יצא יורד-הים ההולנדי אבל טסמן לחקר את יבשת אוסטרליה, האחרונה ביבשות תבל שלא הייתה ידועה עדין לאדם הלבן. בין היתר גלה את האי טסמניה הנקרא על שמו, ואת ניו זילנד. באותה עת הגיעו באירופה הקוזקים שעל נהר הדון לקצווי סיביר בצפון הרחוק, עד קמצ'טקה.
את איי האוקיינוס השקט גלה האנגלי קפיטן ג'ימס קוק בשנות הששים והשבעים למאה השמונה-עשרה. שלש מסעות ארוכים ערך קברניט וחוקר נועז זה, וכל עת הקפיד על מיפוי ורשום של תגליותיו. הוא שגילה את מצר ברינג שבין יבשות אסיה ואמריקה, ואף קבע שלא קימת ארץ נוספת מדרום לאוסטרליה.(אנטארטיקה התגלתה רק בראשית המאה התשע-עשרה)
חקר מרחבי אפריקה ואמריקה
בראשית המאה התשע-עשרה כבר היו חופי אפריקה והאזורים הסמוכים להם ממפים, אך חלקים נכרים בפנים היבשת היו בגדר "ארץ לא נודעת". חוקרים בריטים היו יוצאים בסירות במעלה הנהרות הגדולים כדי להתחקות אחר מקורותיהם. החוקר הבריטי דיויד ליוינגסטון, למשל מפה כך את מקורות נהר הזימבזי , והחוקרים ספיק וגרנט - את מקורות הנילוס בשנת 1863 . רק בתחילת המאה העשרים הגיע האדם לראשונה לימיו הקפואים של הקוטב הצפוני ולאנטארקטיקה, יבשת הקוטב הדרומי: ב-1909 "כבש" רוברט פירי האמריקאי את הקוטב הצפוני, ב-1911 הגיע הנורבגי רואלד אמונדסן לקוטב הדרומי.
ומה נותר ?
כיום לא נותרו עוד עלי אדמות ארצות לא נודעות, וסקרנותם של בני-האדם מפנית לחקר סודות כדור-הארץ, החוקרים יורדים לקרקעית הים בכלי שיט מיוחדים, מסירים בהרי-געש, ובהרים הגבוהים.( רק ב- 1953 הגיעו אדמונד הילרי מניו זילנד וטנסינג מבני שבט השרפה, מתושבי ההימליה, אל פסגת האורסט). גם החלל וכיבושו היה אתגר.
פרדיננד מגלן
פרדיננד מגלן 1480 - 1521 (פרנן מגליאש בשמו הפורטוגלי) היה יורד- ים פורטוגלי. בעת שירותו בצי פורטוגל השתתף במסע המלחמה אל מרוקו, נפצע בירכו ונשאר צולע כל ימיו. לאחר שהסתכסך עם מלך פורטוגל, פנה אל מלך ספרד קרלוס הראשון והציע לו לממש את הרעיון שהגה: למצוא נתיב ימי לאיי הודו המזרחית דרך האוקיינוס השקט שהתגלה ב-1513
במקום דרך האוקיינוס ההודי, המלך קרלוס נענה להצעה, ובספטמבר 1519 הפליג מגלן מנמל סביליה בספרד מערבה, בראש צי בין חמש ספינות מפרשים ו-234 אנשי צוות. הוא חצה את האוקיינוס האטלנטי והיה הראשון שהפליג לאורך חופה המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית עד למצר הנושא את שמו( מצר מגלן ). מצר זה נמצא בין דרום היבשת ובין "ארץ האש" (טיירה דל פואגו) שאותה כנה כך בגלל המדורות שהבעירו הילידים יושבי האי.
לאחר שנאבק בסערות עזות ובנחשולי גלים גבוהים במצר המקשר את שני האוקיינוסים ואבד את השניה שבספינותיו. נכנס מגלן בראש שלש ספינותיו הנותרות לדרום האוקיינוס השקט. הוא היה האירופי הראשון שהגיע אליו. אחר כך הפליג צפונה-מערבה, וכאן צפו לספינותיו מים רגועים. לכן קרא מגלן לאוקיינוס זה "האוקיינוס השקט".
הקפת העולם.
בתום הפלגה בת כארבע חדשים באוקיינוס השקט הגיעו שלש ספינותיו של מגלן במרס 1521 לאיי מריאנה. שם חידשו המלחים את מלאי המזון והמים שלהם והמשיכו במסעם עד הגיעם באפריל לאיי הפיליפינים. בפיליפינים נהרג מגלן בקרב עם ילידי המקום, אבל אנשיו המשיכו במשימה, ושתים מספינותיו הגיעו לאיי המולוקים שבהודו המזרחית. כאן אבדה להם ספינה נוספת ונותרו רק ונותרה רק ספינה אחת, "ויקטוריה". ספינה זו, בפקודו של סאבאסטיאן דל קנו, המשיכה במסעה מערבה, חצתה את האוקיינוס ההודי, הקיפה את אפריקה, ב-7 בנובמבר 1522, מקץ מסע בן שלש שנים בערך, נכנסה לנמל סביליה. 21 מלחיה - היחידים שנותרו מן המשלחת - נתקבלו בספרד בכבוד מלכים: היו איה יורדי הים הראשונים שהקיפו את העולם.
ענני מגלן
שתי גלקסיות לא סדירות קטנות יחסית - הקטנה והגדולה. שכנות לגלקסיה שלנו. נראות לעין בחלק הדרומי של השמים וצוינו לראשונה בידי פרדיננד מגלן ב-1579.
גלקסיה מכלול ענק של כוכבים, ענני גז ואבק, הקשורים יחד בכוח המשיכה ההדדית ומהווים מערכת יקום בפני עצמה.
גלקסיות לא סדירות כולל גלקסיות קטנות יחסית, חסרות צורה מוגדרת המכילות כמות גדולה של חומר בין כוכבי.
דארוין צ'רלס
חוקר טבע אנגלי 1809 - 1882 . והוגה תורת ההתפתחות ( האבולוציה).
אביו של דארוין רצה שבנו הייה רופא כמוהו, אך בנו פנה בראשונה ללימודי הדת באוניברסיטת קמברידג'. שם גלה את נטייתו למדעי הטבע, ובשנת 1831 הצטרף לצוות האניה "ביגל", שיצאה למסע מחקר בן חמש שנים בדרום אמריקה ובאוקינוס השקט. תצפיותיו והממצאים שאסף במסע היו בסיס לספרו החשוב "מוצא המינים", שנדפס
ב- 1859.
הדארויניזם היא התיאוריה המנסה להסביר את תהליך התפתחות היצורים על פני כדור-הארץ. לאחר התצפיות שערך באיי גלפגוס, הגיע דארוין למסקנה שהשנויים הנגרמים על-ידי התנאים השוררים בסביבתם של היצורים( אקלים, זמינות המזון) משפיעים על גופם או על תאי המין שלהם. המאבק לחיים, מצד שני, יוצר ברירה טבעית: היצורים או המינים המתאמים ביותר לחיים עלי אדמות - הם השורדים. בתקופות של חלופי- אקלים קיצוניים. כמו תקופות הקרח, שהתחלפו לסירוגין בתקופות חמות יותר, היצורים שהיטיבו להסתגל לחלופיים הם שהוסיפו להתקיים, והאחרים(כגון הדינוזאורים) נכחדו .גם האדם,קבע דארוין, אינו אלא פרי התפתחות ארכה וממושכת מיצורים מפתחים פחות שקדמו לו.
תורת האבולוציה של דארוין עומדת בניגוד לתיאור בריאת האדם כפי שהוא מובא בתנ"ך ועוררה על דארוין את חמת השמרנים שבאנשי הדת, שראו בה כפירה בעיקרי האמונה. אך דארוין התעלם מהסערה שחוללו רעיונותיו והמשיך בעבודתו המדעית. הוא כתב גם מחקרים על שוניות אלמוגים, על האבקת צמחים על-ידי בעלי חיים, על צמחים מטפסים ועל התופעה המעניינת בעולם הצומח - צמחים אוכלי חרקים.