משה בנישו - מדריך טיולים של איילה גיאוגרפית המתמחה בדרום אמריקה, אפריקה והמזרח הרחוק, מספר לנו על אחד מטיוליו הראשונים ביבשת אפריקה. משה ובת זוגתו (כיום אשתו) נסעו לטיול לקניה, מצאו עצמם באוגנדה וחזרו עם שלל חוויות.
פרק ראשון- באמצע המדבר הקנייתי: "Give me money"
הכול התחיל בטיול תרמילאים בקניה, כן קניה, לא דרום אמריקה, לא המזרח הרחוק, קניה. החלום היה טיול ספארי בשמורות הטבע היפהפיות של קניה. התחלנו בשמורת ה"מסאי מרה" שם עקבנו אחרי הנדידה הגדולה של עדרי הגנו של חודש אוגוסט. הטיול המשיך דרך להקות הפלמינגו הרבות שקוננו באגם נקורו שנצבע בורוד וכחול, והסתיים בשמורת ה"סמבורו" ושבטי המסאי הנידחים שבצפון המדברי של קניה.
דווקא שם בחלק ה"אותנטי" של קניה החלטנו לשנות מעט את התכנית... הכול התחיל במפגש עם בחור מקומי, תנוך אוזנו כמו בני המסאי הרבים שחיים באזורים האלו היה חתוך (כנראה שזו האופנה של תושבי המקום כבר שנים רבות), צמידים מהחרוזים המיוחדים שמאפיינים את הלבוש המסורתי של בני המסאי עמדו איתן על צווארו. מייד כשהוא ראה אותנו, מה שהיה לו לומר באופן אוטומטי לשני ה"מוזונגו" (האדם הלבן בשפתו, ובמקרה שלנו – שני סטודנטים עניים שהחליטו לטייל באפריקה) היה: Give me money. שנינו עמדנו משתאים מול אותו בחור חביב וניסינו להבין מה עובר בראשו של אותו בחור שעבורו כל אדם לבן נראה לו ככספומט... כמובן שלא היה זה המקרה הראשון של בקשת כסף מאנשים לבנים, למרות שאני מגדיר את עצמי יותר כבחור חום....
לאחר הסיבוב בטיולי הספארי חזרנו אל הגסט האוס המשפחתי שלנו בניירובי, שם אצל "המאמא" מסעדת פחונים קנייתית חביבה, המאמא החביבה הייתה מפנקת אותנו בצ'פאטי במחיר קטנטן. שם גם פגשנו את התרמילאים החביבים שמבלים חודשים רבים באפריקה, כשסיפרנו להם על התפיסה המוזרה שלנו ככספומטים הם מייד אמרו לנו, הי עזבו שטויות סעו לאוגנדה שם זה לגמרי אחרת....
מאותו רגע, למרות שהתכנית שלנו הייתה בכלל להמשיך ולטרק בהר קניה המעניין ובשמורת נאיוושה, החלטנו לארוז את הפקלאות ולצאת ליעד הבא- אוגנדה, תוך שאנו מזמזמים את השיר האלמותי של שלישיית מה קשור: "למה לא אוגנדה?, למה לא אוגנדה?".