פקיד המכס בחיוך עתיר נימוס, שאל אותנו בכניסה לאוגנדה תוך שהוא גובה את דמי הויזה: לכמה זמן הגעתם? אנחנו כתרמילאים שלא סגורים על עצמנו אמרנו לו: בערך שבועיים... תשובתו המיידית הייתה why for such a short time?, כבר אז הבנו שאנחנו הולכים להכנס למקום טיפה אחר במזרח אפריקה המתויירת. נסיעה של כמה שעות בשעות הלילה הביאה אותנו לקמפלה, בירתה של אוגנדה. האוטובוס עמד לו בכניסה לתחנה המרכזית של העיר ומשם היינו אמורים לקחת "מטאטו"- כלי התחבורה המרכזי של המדינה, רכב מיני ואן שבאופן שגרתי מכיל 8 נוסעים, אבל נדמה לעיתים שהם מצליחים להכניס לפחות 18 נוסעים. הכניסה אל החניון הגדול של תחנת המטאטו הייתה הומה, המוני אפריקאים בחניון ענק, שם כול מטאטו חונה בניצב למטאטו אחר, עם רווח של 3 ס"מ מרכב אחד למשנהו, עד שנראה בלתי אפשרי לצאת מאותה תחנה.
לחוצים מעט מהסיטואציה המוזרה החלטנו לנצל את אמצעי התחבורה האחר- ה"בודה בודה"- המונית המקומית היא אופנוע, או יותר נכון טוסטוס שעליו מעמיסים את הנוסעים וגם את מטלטליהם, במקרה שלנו תרמיל גדול אבל במקרים אחרים תרנגול, או סלי ענק עמוסים בפירות טרופיים ובעיקר ב"מתוקי"- הבננה המקומית שטעמה כתפוח אדמה.
מקמפלה יצאנו להכיר את המדינה המרתקת נסיעה מערבה הביאה אותנו אל ג'ינג'ה ואל מקורותיו של הנילוס הלבן, הנהר הארוך ביותר באפריקה מתפצל לשתי נהרות מרכזיים בתחילת דרכו עד שהוא נשפך בצפון אל הים התיכון. זהו אזור פעילות מעולה לשייט רפטינג אתגרי אל מפלי בוג'נגלי, לבישת הציוד המיוחד, לימוד מהיר של תורות הרפטינג והופ... אנחנו בנהר שייט מרתק באשדים היפים של הנהר, דייגים שיוצאים עם סירות הקאנו הגדולות שלהם ומוציאים את השלל מהנהר הגדול והכיף הגדול- חציית האזור המכונה על ידי שייטי הרפטינג: כ Bad Place, המקום שמוגדר כרפיד 6 במדרוג הנהר, שם כל מי שמנסה לעבור נופל אל תוך מימי הנהר הקרים...